מרחב הרב מנהל/ת - נועם יעקב הכהן

אחת מההלכות היותר מוכרות הקשורות עם חורבן הבית היא שבירת הכוס בחופה. ככלל ישנן מספר הלכות שאנו עושים זכר לחורבן בית המקדש. חלקן מוכרות יותר וחלקן פחות. נדמה לי ששבירת הכוס היא המוכרת מכולן. מקור המנהג הוא בגמרא המספרת על אחד מחכמי התלמוד (מר בריה דרבינא) שבאמצע חתונת בנו, כאשר ראה את הקהל שמח ומבודח כל כך, לקח כוס-צנצנת מיוחדת ויקרה מאד ושבר אותה באמצע השמחה בכדי להזכיר שעם כל השמחה של חתן וכלה בל נשכח את העובדה שעדיין בית המקדש עומד חרב. והיום, כשאנו לא שוברים כלי יקר כל כך ובדרך כלל זו כוס פשוטה של בעל האולם אנו בעיקר מתמקדים בעצם השבירה ומוסיפים את הפסוק שאמרו גולי בבל ונשבעו לא לשכוח את ירושלים: "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני. תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרככי. אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי". בימים אלו אנו מעלים את ירושלים ונזכרים ומזכירים אותה יום יום לעצמנו.