אחת השאלות החוזרות על עצמן בימים אלו היא מדוע בדור בו זכינו לתקומה, להקמתה של מדינת ישראל, למצב בו יש לנו צבא וכלכלה מהחזקים בעולם – עדיין אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש? ראשית, אכן – כבר בפוסקים עולה השאלה הזו שהרי גם בתלמוד מופיעה האפשרות הזו שבמצב כמו שלנו יש מקום לביטול הצומות. לשאלה זו כמה תשובות: א. התשובה המרכזית ביותר – עדיין לא זכינו לבית המקדש. בית המקדש הוא המקום בה"א הידיעה! מקום השראת השכינה והתגלות הקב"ה בעולם. רק שם יכולה להתרחש בשיאה עמידתנו לפני ה'. ולזה טרם זכינו… ב. לצערנו ההיסטוריה מלמדת אותנו שעלינו לא לחוש בטחון מוחלט ש"זהו זה. הגענו למנוחה ולנחלה". עלינו להמשיך ולקוות ולהתפלל ולעשות הכל כדי להמשיך ולהיות ראויים לחסדי ה' אלו. צומות אלו מזכירים לנו שיש לנו עבודה. שעלינו להיות בעלי ענווה כלפי חסדי ה' להם זכינו. בעזרת ה' נזכה להמשך האור הגדול עד לאורו של בית מקדשנו ותפארתנו.
הזדהות משרד החינוך 