דבריה של ראש האולפנה הרבנית נעה הכהן בטקס:

חנוכת הבית/ סיוון הר שפי

האם הקירות קורנים?

הרצפות חמות?

אוויר זורם במעברים,

ושער הרחמים פתוח?

החלונות שקופים או אטומים?

היונים,האם הן נינוחות בסתר המדרגה?

פתקי התפילה, כאצבעות ילד בחרכים, האם הם עומדים בפרץ?

אנחנו מסתכלים סביבנו, וכן החלונות כאן שקופים, והריהוט מיוחד ויפה והקירות מחייכים ומאירים בצבעים שמחים אבל זה לא העיקר.

קירות קורנים, רצפות חמות, אוויר זורם, שער פתוח, נינוחות ותפילה, כל זה קיים באולפנה שלנו מימים ימימה, בזכות הצוות המסור שלנו שתמיד נותן את הלב והנשמה.

זכינו ולפני שנתיים שמענו בת קול שאומרת – זו שעת תמורה ואמרנו לעצמנו – אל נעמוד אלמים אל מול האור וחששנו ושאלנו – לאן יפנה לבנו, האם נחזור? הנעבור?

ואזרנו עוז וכמו נחשון בן עמינדב קפצנו למים. עשינו את הבלתי יאמן בבניין ישן בן 63 שנים והתחלנו לרקום סיפור מיוחד. סיפור שבו מפחיתים מע"מ  – מורה עומד ומדבר, סיפור ששזורות בו שתי מילים חשובות ומשמעותיות – אחריות ושיתופיות. סיפור שבו כולנו שותפים ללמידה כמו שכותב מרן הרב קוק :" כל הבא בלימוד איננו מקורי. מקורי הוא הרעיון הפנימי שיהיה נחלת העולם ביום הגדול שאיש את רעהו לא ילמדו עוד כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם."

אחרי שנה שלמה שבה למדנו במבנה המיושן בדרכים חדשות, זכינו להכפיל את מספר הבנות הלומדות ב – "מח"ר", ולהיכנס למרחב המיוחד בו אנו נמצאים.

זה לא היה קל ולא היה פשוט.

כותב ר' נחמן בליקוטי מוהר"ן:

מי שרוצה לחדש חידושים צריך לפני כן לבכות.

אז בכינו, הזענו והתאמצנו ולשמחתנו הרבה שלושת השותפים שלנו – הרשות, המשרד והרשת תמכו ועזרו והושיטו יד.

תודה לכולם מקרב הלב.

זו תמונה מה – 22.8 . שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים!

חפצי יקרה, את היית שם בשבילנו וביחד קיבלנו החלטות אמיצות.

בלעדייך זה לא היה קורה! תודה לך על האמונה והתמיכה לאורך כל הדרך.

 תודה מיוחדת לזהבה הראל ולרחל פלג.

תודה למוטי וקנין, המפקח המדהים שלנו שתומך ועוזר יום יום .

תודה לרב אביגדור ויצמן על השותפות בחלום ובביצוע, ולרשת אמי"ת כולה.

תודה מיוחדת לצוות המשרד המסור שלנו, מרטין יוני חגי וליטל.

תודה לכל השותפים הרבים שעמלו טרחו בהכנות לערב. תודה מיוחדת לרותי שפתחה כאן אולם אירועים עם כיבוד טעים ועשיר. הזדמנות לאחל לך רותי יקרה מזל טוב ושפע ברכות ליום ההולדת!

תודה ענקית לארז איש רב פעלים שידו האחת עוסקת בענייני היום יום – מערכת, לוחות זמנים תיאומים כאלה ואחרים, וידו האחת כותבת לנו דברים מופלאים בטוב טעם ודעת והכל בסבלנות, במתינות, באורך רוח ובמאור פנים. איש ספר ואיש של חזון ורוח גדולה.

תודה לצוות הנפלא שלנו ולתלמידות המקסימות.

תודה כמובן לבורא עולם על כל הטוב שהוא מרעיף עלינו.

אז כדרכנו, באופן שבו אנחנו פותחות ומסיימות כל שנה וכל מחצית נעמוד ונאמר ביחד מזמור לתודה.

מִזְמוֹר לְתוֹדָה

הָרִיעוּ לַיהוָ-ה, כָּל-הָאָרֶץ.
עִבְדוּ אֶת-יְהוָ-ה בְּשִׂמְחָה;

בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה.
דעוּ כִּי יְהוָ-ה, הוּא אֱלֹהִים:

הוּא-עָשָׂנוּ, ולא (וְלוֹ) אֲנַחְנוּ עַמּוֹ, וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה–חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה;

הוֹדוּ-לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ.
כִּי-טוֹב יְהוָה, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ;

 וְעַד-דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ.

נסיים בשירה של סיוון הר שפי. השיר שבו פתחנו:

חנוכת הבית:

להניח פנת אבן

בחדר העגול

מעל לצלחת ששברנו ביחד

ומעל למגילת היסוד, זוג מילים-

"אין שלם".

מכאן אדמה שנפתח בה תלם,

נוכל לצמוח

ואכן אין שלם, ואנחנו בתחילת המסע, אבל את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.

בע"ה בשנת הלימודים הבעל"ט כל בנות חטיבת הביניים תזכנה ללמוד במח"ר ואי"ה תוך זמן קצר כל האולפנה כולה.

אנחנו קוראים בימים אלו את פרשיות המשכן שמסתימות בתמונה המרהיבה:

"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ".

והפסוק ממשיך: "ויְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה"

מה היה ברכה שברכן?

אמר להם: תשרה שכינה במעשה ידכם.

ר' מאיר אומר: כך ברכן:

"ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים" (דברים א יא)4 – אמר להם: כשם שנתעסקתם במלאכת משכן ושרתה שכינה במעשה ידיכם, כך תזכו ותבנו לפניו בית הבחירה ותשרה שכינה על מעשה ידיכם. והן אומרים:

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ".

תודה לכולם, ניפגש אי"ה בחגיגות המחרתיים!